מרגע שאנו מגיחים לעולם אנו לומדים להיות ספקי תשובות ורצוי – נכונות.
"איך עושה פרה?" – מו!!
"מי אוהבת אותך הכי בעולם?" – אמא!!
"מי אוהב אותך הכי בעולם? – אבא!!
"כמה זה 2+2?" = 4!! לא 6.
אנו לומדים מהר מאד, עוד לפני שבכלל למדנו לדבר, שלכל שאלה נדרשת תשובה. שיש תשובה נכונה ויש תשובה לא נכונה. שאם שואלים אותנו שאלה מצפים מאתנו לתת תשובה. שיש תשובה שתזכה אותנו בפרס כגון: חיוך, נשיקה ומחיאות כפיים, ויש תשובה שתביא לתגובה קצת אחרת, פחות מרוצה. אנחנו לומדים לזהות אינטואיטיבית ולו לפי שפת גוף ומבט עיניים של העומדים מולנו, אם הצלחנו במשימה או לא ומהר מאד אנו מתוכנתים לחתור לתשובות הנכונות ולהימנע מטעויות. אנחנו גם לומדים, שלשאול יותר מדי שאלות עשוי להזמין חוסר סבלנות וחוסר שביעות רצון מהסביבה, ואפילו תגובות עוד יותר לא נעימות.
עם הזמן, מתוך התנסויות מצטברות בכל מני מרחבים סביבתיים, משפחתיים, חינוכיים ותרבותיים, מתחילים להאמין שלא כדאי לשאול יותר מדי שאלות ובאופן לא מודע, שאלה פתוחה – הופכת להיות כרוכה יחד עם המון אי וודאות ופחד בעוד שתשובות נכונות הופכות להיות מקום מבטחים לחפש אותו. אבל איך נמצא אותו אם לא נשאל ונאפשר למודעות לבוא?
הנטייה הטבעית האנושית היא לא להשאיר דברים פתוחים, אלא תשובות ומסקנות. אנו מתוכנתים כך ומונעים מצורך בסיסי לסגור מעגל, עסוקים ימים ולילות בחיפוש אחר "הגביע הקדוש" של התשובה שתוציא אותנו לחופשי, בעוד שדווקא להיות בשאלה שמובילה אותנו לידיעה שלנו, פנימה בתוכנו – זה המפתח.
נקודות המבט שלנו משפיעות באופן מהותי על איך שהחיים שלנו נראים. אם רוצים לקבל בהירות לגבי האמונות המגבילות שלנו, אפשר להתחיל בהתבוננות על חיינו ועל האופן שבו אנו תופסים אותם ואת עצמנו.
אם החלטנו באופן לא מודע או אימצנו ממישהו אחר את התפיסה שהחיים קשים, בסבירות גבוהה נוכיח לעצמנו שצדקנו דרך מציאות שנוצרה מתוך קושי כנקודת מוצא. אם אנחנו מאמינים שצריך לעבוד קשה בשביל כסף או שיש ערך רק בעבודה קשה, אז בסבירות גבוהה נעבוד קשה בעודנו משוועים ליותר קלות בחיים.
תמיד יש עוד אפשרויות.
התשובה שאנו נותנים לעצמנו הופכת להיות דלת סגורה לאפשרויות אחרות, קוטעת את יכולה הקליטה שלנו של אפשרויות אחרות שהמיינד לא מסוגל לחשוב עליהן, עוצרת את התנועה של האנרגיה שמנסה להראות לנו דרך אחרת, ותוקעת אותנו במקום. המודעות והקליטה של כל מה שבאמת אפשרי מצטמצמות, והיקום "מסונדל" מלתרום לנו מהשפע שיש בו. לעומת זה, השאלה, בפרט כשמגיעה ממקום סקרן ופתוח – מזיזה אותנו מעולם של פרדיגמות, רציונל, מסקנות, החלטות ושיפוטים מקבעים – שרק יוצרים מציאות התואמת להם, ופותחת דלת לאפשרויות חדשות, מתנות מרהיבות ואפילו פלאים.
הנה דוגמא להמחשה:
מוישלה' פתח את תיבת הדואר וגילה חוב למס הכנסה. התגובה האוטומטית שלו – כיווץ ובהלה. לחץ מעורר תגובת שרשרת של מחשבות טורדניות אינטנסיביות בניסיון נואד למצוא פתרון = תשובה. בדרך כלל, זה לא נעצר בזה. המיינד הקדחתני מוליד עוד לחץ, פחד, חששות, דאגות, מועקה – שמולידים עוד יותר מחשבות וטרפת מנטלית ומהר מאד זה הופך לכדור שלג מתגלגל שמסיח אותנו מנוכחות ברגע, מהעוצמה שלנו, מהתודעה האינסופית שלנו, שבתוכה – כל הפתרונות שאנו מחפשים כבר נמצאים. ברגע שמוישלה הגיע למסקנה כמו למשל, שיעבוד שעות נוספות כל החודש – הוא אמנם מצא פתרון הגיוני למצב, אבל בעצם סגר את הדלת ליקום להראות לו מה עוד אפשרי עבורו לבחור ולעשות ולקבל לחייו שיפתור הכל אולי הרבה יותר בקלות.
ביקום יש אינספור פתרונות שבכלל לא היינו מעלים אותם על דעתנו. עצם השאלה, פותחת דלת לכל מה שאפשרי להיכנס. במקרה זה, מוישלה יכול היה פשוט לשאול: מה יאפשר לחוב הזה להיפתר בקלות? מה עוד אפשרי? ואולי, יום אחרי זה היה מקבל מכתב נוסף: אופס! טעינו אתה בכלל לא חייב כסף, או אולי פתאום היה מקבל בונוס בלתי צפוי ממקום עבודתו בדיוק בסכום הדרוש.
מאיזה מקום אנחנו עונים תשובות ומביאים פתרונות? ממאגר פנימי של נקודות מבט מגבילות שאנו מחזיקים, מכל חוויות העבר שלנו, מכל מה שאימצנו מאחרים, שספגנו מההורים, מחברים, מהשכן מלמעלה ואחרים שבכלל לא שייך לנו, מכל מה שקטלגנו כאפשרי או לא אפשרי ועוד הרבה מעבר לזה. הרשימה הזו ארוכה אך יש מכנה משותף לכל מה שנשלוף ממנה – שאין בו מודעות והוא חוסם אפשרויות אחרות וקלות.
בכל פעם שאנו אומרים לעצמו: "אני לא יודע.ת" – האם זה מעודד ידיעה וגילוי של התשובות שבתוכנו, או רק שותל ומטפח חוסר תודעה? אנחנו תמיד יודעים. זה קודם כל אנרגטי לפני שזה מובן לשכל.
יש בלבול גדול בין הבנה לבין ידיעה. בעוד שהראשון מנטלי ולינארי ולרוב כרוך בהשקעת אנרגיה וזמן, השני פשוט קיים ונגיש לנו מיד – כשנסכים לגשת אליו או יותר נכון – להיות אותו. התשובה המנטלית – מגיעה מתוך מאגר נתונים מוגבל. מתוך מה שהיה ומתוך עולם המציאות הפיזית והקיום כבני אנוש. השאלה – כשהיא נובעת מתוך הוויה סקרנית ופתוחה, חופשיה מהיאחזות בתוצאה ותשובה נכונה – מאפשרת גישה לכל מה שקיים מעבר לזמן, מרחב והמציאות המוכרת. מאפשרת מודעות מתוך ההוויה האינסופית שאנחנו באמת. אז בפעם הבאה שנדמה לנו שאנו לא יודעים, אפשר להניח שאנחנו יודעים, לאמץ הלך רוח שואל וסקרן, ולאפשר למודעות לבוא כשהיא תבוא. זה לא בהכרח שרביט קסמים מידי. אז רצוי וחשוב לנשום ולבוא לזה ללא ציפיות ושיפוטים.
אם אנו רוצים להיפתח לעולם האפשרויות האינסופיות בשדה הקוואנטי, לגלות ולהסתנכרן עם אפשרויות מרהיבות שהמיינד האנושי לא מסוגל לחשוב עליהן אל היקום הלא-מוגבל כן – אז ככל שנבוא לזה משוחררים מאגו ומיינד דואלי – נוכל לקבל יותר.
איך שאלה יכולה לשנות מצב רגשי במהירות? למשל, מצב של תכנון שהשתבש, פגישה שהתבטלה ברגע האחרון. אז כמובן שאפשר ומותר וטבעי ואנושי להתעצבן ולהתאכזב ולראות בזה עובדה מוגמרת. לחילופין, אפשר לשחרר היצמדות לתוויות של טוב ורע, האירוע מפסיק להיות משהו לא טוב שקרה ובמקום זה, לנכוח בו, לנשום רגע. להיפתח לאפשרות שאולי משהו אחר יכול לצמוח ממנו. וממקום סקרן ואי שיפוטי לשאול – מה יכול להיכנס לחיי במקום זה? מה אני יכולה לקבל מהשינוי הזה? איך זה יכול לתרום לי? בלי לרוץ לחפש אחר תשובה, אלא פשוט לאפשר למודעות לבוא כשהיא תבוא, ולגלות איך הביטול היה תרומה עבורנו. שאלה יכולה בבת אחת לשנות אנרגיה במרחב, לראות עוד אפשרויות שגלומות בכל מצב – שלא ניתן לראותן כשאנו בשיפוט.
באופן אישי, יש שאלה שאני אוהבת להיות ולשאול, שמרחיבה לי את החיים ומביאה לי השראה ורעיונות ואני מניחה אותה כאן למקרה שיהיה בה ערך עבורך: "מה עוד אני יכולה להיות וליצור בחיים האלו ובשליחות שלי שטרם גיליתי, שיהיה מלהיב ומשמח? וגם: "איך עוד אני יכולה להיות תרומה בעולם?" מאז שהתחלתי להיות בשאלות האלו יצרתי אינספור סדנאות חדשות ומימשתי רעיונות שנבעו מתוכי בקלות מרגשת, גיליתי יכולות ריפוי ותקשור חדשות, התעצמתי מאד כהילרית והתרחבתי להיות וליצור בכיוונים שהשכל לא ידע לקחת אותי אליהם.
השכל שלנו מתבסס על העבר ומה שהוא רואה ומכיר במציאות הפיזית, כנקודת התייחסות לכל תשובה שהוא מביא. הוא פועל מתוך אלגוריתמים כמו מחשב. כמה מודעות, השראה ומעוף יש בזה? לא ממש. בכל פעם שניסיתי לתכנן או ליצור משהו באופן רציונלי ולוגי זה לא עבד לי או היה כרוך בהמון מאמץ ואף תסכול. ברגע ששחררתי את הצורך להבין ולתכנן ורק הייתי בשאלה סקרנית, התחלתי לקבל מודעות והשראה שפשוט נחתה עלי, יכולתי להתקדם ביצירה בתשוקה והנאה, והכל זרם בקלות ובפשטות לכדי מימוש בפועל.
כשמסכימים לשחרר את הצורך בתשובה מיידית ובמקום זה, מוכנים להיות במצב הוויה והלך רוח של שאלה סקרנית בלי לבטא אותה במלים כלל – יש לזה תהודה מחוללת שינוי, שחרור מגבלות ופתיחת דלת לאפשרויות חדשות.
