מצאתי את עצמי מהרהרת בחוויה הזו ממעוף הציפור ונולדו כמה הגיגים שאני מניחה כאן.
כשהיינו ילדים, למדנו להגיב לשאלה: "מה אומרים…?" ב- תודה. תודה כתגובה. זה הרי הדבר המנומס והמצופה מאתנו לעשות. למדנו גם לצפות לזה מאחרים ואפילו להיעלב, אם לא קיבלנו את זה בחזרה.
בהמשך החיים, יתכן שלמדנו לעשות רשימת הכרת תודה, ובאופן אקטיבי לחפש דברים להודות עליהם. תרגול שהינו מאוד מקובל כחלק מטיפוח של תודעת שפע. זה מתבסס על התפיסה, שהודיה אקטיבית מודעת, מטפחת תודעת "יש", וזה מזמין עוד שפע להודות עליו. בהחלט, יש בזה המון ערך.
יתכן שגם למדנו להודות מראש על כל הטוב שבדרך, עוד לפני שהגיע. זה כבר שלב מתקדם יותר, שמכיר במה שמתהווה עוד לפני שפגשנו בו באופן מוחשי וגלוי לעין.
למרות שזה מבורך מאד, מה שאני מציעה פה, זה להתרחב הרבה מעבר. להיפתח לאפשרות של הכרת תודה שאינה תלויה בדבר. לא תגובה, לא תלויה בסיבה או משהו קונקרטי להודות עליו, אלא הכרת תודה להיות אותה ולהעניק ממנה באופן טבעי, כמצב הוויה מתמשך.
גם אני למדתי מזמן, שכדאי ואפילו חשוב להיות בהכרת תודה על "הדברים הקטנים". אימצתי את זה ואף לימדתי את זה כדרך חיים, אבל בואו נתבונן בזה לרגע. מה מגדיר דבר להיות קטן או גדול, על מה זה מתבסס? עצם התפיסה הזו (שאמנם באה ממקום טוב) בעצם אומרת לנו, שיש קטן ויש גדול ועכשיו, למרות שזה קטן – נוקיר אותו בכל זאת 😊 זה בא ממקום טוב, אבל זה עדיין מתבסס על השוואתיות, יחסיות, דואליות, הבחנה, ושיפוט – וכל שיפוט מגביל ומשאיר אותנו כלואים בתוך מיינד דואלי דיכוטומי ומוסח מעצמנו האמיתי.
מה אפשר לבחור ולהיות, מעבר לזה? מי או מה נהיה, בלי כל ההגדרות, השיפוטים והיחסיות של: קטן\גדול, טוב\רע, נכון\לא נכון?
נקלוט לרגע, את האנרגיה של הכרת תודה, שאינה נובעת מתגובה למשהו חיצוני (מתוך תכנותים ואלגוריתמים פנימיים), אלא – מתוך מצב הוויה טבעי, בלי סיבה הגיונית. איך זה יהיה? ומעניין מה זה יכול להזמין ולמגנט לחיים שלנו?
שנדבר על זה עוד?
ניקח רגע להרהר ולקלוט, כמה ברכה יש בהכרת תודה טהורה. להסתובב בעולם ובנתיב החיים שלנו מתוך הכרה שאינה תלויה בדבר – על הכל. לא רק על הדברים הטובים. תודה על כל רגע – על המתנות שבו עבורנו, על הערך שיש בו להתפתחות שלנו, גם אם הוא לא מרגיש נעים. תודה.
בתפיסתי, הכרת תודה זאת לא פעולה זה הלך רוח טבעי להיות בו, תודעה לחיות מתוכה בה, אנרגיה לרטוט ולהיות ולהדהד ליקום כל הזמן. בלי סיבה. ואם כבר פעולה של "תודה", אז לא מתוך אוטומט, אלא מתוך להיות אותה, בנוכחות ואחווה איתה, ולהעניק ממנה, גם מול אלו שציפינו לקבל אותה מהם ולא קיבלנו. במקום זה, להודות על עצם יכולתנו להעניק ממנה. אם מה שביקשנו לקבל מאדם אחר, נהיה בעצמנו ונעניק בעצמנו – כמה אז היא תוכל לזרום בשפע ולנכוח יותר ויותר בנו ובחיים שלנו? זו בחירה מדהימה לטפח דרך חיים כזו, מתוך הכרת תודה בלי צורך בסיבה כדי להעניק ממנה. לעצמנו, לאחרים, לעולם וליקום.
הכרת תודה פותחת את הדלת למרחב אינסופי של אפשרויות. מרחב שאינו מוגבל על ידי מיינד, פחדים, אמונות מגבילות ותודעת מחסור. פותחת גישה לשדה הקוואנטי עם אינסוף אפשרויות לחיים.
גילוי נאות: האם אני חיה ונושמת הכרת תודה 24/7? לפעמים לא. לפעמים אני שוכחת, מוסחת וממש לא מודה על הדבר הזה עכשיו שפגשתי בי או בחיי. אבל, אני כן משתדלת להיות נאמנה לזה ולהיות מספיק נוכחת, כדי לזהות מתי אני לא שם – ולבחור מחדש. לפעמים זה לוקח שניות, לפעמים דקות, לפעמים שעות, לפעמים ימים, אבל לפחות זה כבר לא שנים. פעם זה היה שנים… בעולם של סיבות לתודות, זה משהו נהדר להודות עליו עכשיו.
אז, הסיפור הזה שלי עם הלחם הסתובב לי בראש כמו ביקש להיוולד ולהופיע כאן, לא בתור אירוע אקראי של דוגמא לסיבה להודות, אלא כהזמנה ותזכורת לחיות ולהיות הכרת תודה ולהדהד אותה בעולם בלי סיבה. קצת פרדוקסלי. אני יודעת. ובכל זאת. כשאנו מתהלכים בחיים מתוך הכרת תודה שאינה תלויה בדבר, אנו לא תלויים בדברים חיצוניים כדי להרגיש אותה ואז נרגיש בה יותר, נפגוש יותר סיבות הגיונית בשביל זה ועדיין, מתחת לרגש של תודה, מתקיים לו הלך רוח שקט ומתוק של הודיה חופשיה בלתי תלויה שאיננה רגש או הרגשה אלא אנרגיה ותודעה.
הנה כמה מלים שכתבתי על הכרת תודה, מתוך החוברת שלי של רייקי 1+2:
"לא תמיד אנו מודעים ורואים מה יש לנו באמת, ועסוקים במה שחסר, או בחוויית מחסור רגשית, שמרגישה מאד אמיתית ומציאותית למרות האופי האשלייתי שלה. אנרגטית, הדבר עליו אנו מתבוננים מקבל תשומת לב, וזו אנרגיה שמזינה ומגדילה אותו. כלומר, כשאנו בתודעת חוסר – החוסר גדל, כשאנו בתודעת יש – היש גדל. בין אם זה כזה או כזה, על כל אחד מהם אפשר להיות בהכרת תודה באותה מידה ולקבל ערך מעצם החוויה והמודעות אליה. לא משנה איפה אנחנו בחוויה שלנו, אפשר לנכוח בזה בהכרת תודה על ההתנסות, החוויה ומה שהיא יכולה להוליד.
נזכור שיש לנו בחירה ורצון חופשי במה להתמקד. מה לבחור לראות. את מה שאין, או את מה שיש. יש לנו בחירה גם על מה להודות, בין אם כבר קיים במציאות שלנו ואנו מודעים לו ובין אם עדיין לא, ורק ממתין לקבל ביטוי בפיזי. בפועל, בשדה הקוואנטי הכל כבר קיים גם אם בלתי נראה עדיין. כשאנו באמון, אפשר ביתר קלות להכיר תודה גם על כל מה שטרם התבטא באופן מוחשי בחיינו, מתוך אמון שזה מתהווה. חשוב לזכור שאנו ראויים לקבל מעצם היותנו. זה לא מצריך הוכחות או לגיטימציה. אפשר להכיר תודה על כך.
בעולם הרוחני מדובר רבות על הכרת תודה כבסיס לקבלה, כתודעת יש שמכירה בקיים לא מתמקדת במה שנדמה שחסר. המוח הדואלי תופס את מה שהעיניים רואות או את מה שנחווה על ידי החושים – כביטוי של האמת, ולפיכך, כמדד למה שיש או אין לנו. בהיבט היחסי הדואלי של המישור הפיזי, הכרת התודה מאפשרת לטוב לגדול ולהתעצם. בפועל, לא חסר דבר. לא באמת. המיינד האנושי לא מסוגל לתפוס את זה כך כי הוא כל כך מורגל בקוטביות, יחסיות, דואליות והשוואתיות. X גדול מ Y. יש לי Z ואין לי V. פשוט נכון? או שלא? זה לא הגיוני ולא תואם לתכנות שאנו מכירים ולכן המיינד אולי מתקומם מול זה".
הכרת תודה מהווה תשתית לחיים, שיש בהם זרימה מתמשכת של אפשרויות ושפע. תשתית לעולם שופע אפשרויות ואדיב יותר לכולנו. אפשר לראות בהכרת תודה גם ביטוי של אדיבות ליקום וביקום, כמו ריקוד אנרגטי בעל מקצב מסונכרן, מחולל ויוצר פלאים. האנרגיה הזו, שרוטטת ומהדהדת מהשדה האנרגטי שלנו מבפנים-החוצה, פוגשת אינסוף אפשרויות בשדה היקומי שרוטטות בהלימה איתה, נמשכות אליה ואלינו, ואף מתממשות בפיזי באופן מרגש. אנו הופכים להיות אנרגיה מהלכת בעולם שמזמינה שפע, שגשוג, שמחה פלאים, ואפשרויות לחיים, שאפילו לא חשבנו או העלינו בדעתנו שאפשריים, ועם זאת, קיימים או מתחוללים יש-מאין, באמצעות האנרגיה שאנו רוטטים. גם הלחם הזה שפגשתי בהפתעה שמרחב בו מעולם לא היה, הופיע כאפשרות, שעד אותו רגע לא הייתה ופתאום – נכנסה למגוון האפשרויות על המדף.
ככל שאנו הווים הודיה טהורה בלי סיבה, היקום מביא לנו עוד ועוד סיבות לזה. אז, תודה יקום. אני יכולה ממש לחוש כעת את השמחה בלב, ממלאה אותי ומתרחבת בי ודרכי מהולה בסקרנות גדולה.
שנלמד תרגיל ביחד?
אני שולחת באהבה תרומה אנרגטית מרחוק לכל המשתתפים בתרגיל – תדר שמיימי של הכרת תודה וריפוי אוהב, לכל תודעת מחסור לא-מודעת שחוסמת שפע. לא נדרש לעשות דבר מלבד להסכים לקבל.
אפשר לכתוב לי פה למטה בתגובות (או בפוסט המקביל לזה בפייסבוק) ואז אוכל לשלוח לך באופן אישי. ואפשר פשוט להתכוון בלב, ולהיפתח לקבל תרומה אנרגטית מכל מה שאני שולחת לכולם.
שמחה לתרום. זכות בשבילי. תבורכו. טליה
